1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע שטר ביחס לשיק שמספרו 00271 ע"ס 19,500 ש"ח המשוך מחשבונה של המבקשת, אשר הוגש על ידי המשיבה לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ מס' 17-05096-12-3.
2. לטענת המבקשת, ההתנגדות לא הוגשה במועד שכן לא ידעה אודות ההליכים שנפתחו נגדה ולא קיבלה לידיה אזהרה המעידה על פתיחת תיק ההוצל"פ ו/או כל מסמך אחר המעיד על כך, ורק ביום 15.4.12 עת נמסרה לה ההחלטה בדבר הטלת עיקולים נודע לה על ההליך. לגופה של התביעה העלתה המבקשת טענת כישלון תמורה, שכן על פי גרסתה, השיק שהוגש לביצוע ניתן למר אמיר בקר (להלן: "אמיר") בעל חברת א. בקר יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "החברה") במסגרת הסכם שנערך ביניהם לביצוע עבודות מתכת למיניהם, אולם היות וההסכם בוטל, התחייב אמיר להשיב את השיק למבקשת, אולם לא עשה כן. לטענת המבקשת, בינה לבין המשיבה לא היה קשר עסקי כלשהו ו/או כל קשר אחר, יתירה מזו, אין לה שמץ של מושג מיהי וכיצד הגיע השיק לידיה.
3. הצדדים זומנו בפניי ליום 9.9.13 לשמיעת הבקשה להארכת מועד וההתנגדות עצמה. במסגרת הדיון נחקר מר בסאם טנוס (להלן: "בסאם") על תצהירו, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותו, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשות להתקבל.
4. אשר לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, בית המשפט ייעתר לבקשה אם נוכח כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד. ההלכה הפסוקה קבעה כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק הארכת מועד משקף קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין (
בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי,
נ(3) 209). בשנים האחרונות נוטה הפסיקה להגמיש את הדרישה ל"טעם מיוחד" בעיקר במקרים בהם מדובר בהליך ראשון בפני הערכאה הדיונית בהם לא היה למבקש כלל את יומו בפני בית המשפט. בית המשפט מייחס משקל אף למידת האיחור בהגשת ההליך, מהות הטעם שהציג המבקש להגשת ההליך באיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך (ד. בר אופיר,
הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, נובמבר 2012, הוצאת פרלשטיין- גינוסר עמ' 85).
5. כאמור טוען המבקש כי, לא נודע לו אודות ההליך שנפתח נגדו מיום 16.2.12 וכי נודע לו אודות פתיחת התיק רק ביום 15.4.12 רק לאחר שהוטלו עיקולים, כאשר עיון באישור המסירה עולה כי מר באסם סרב לחתום אודות קבלת דבר הדואר. כאשר נשאל באסם במהלך הדיון אודות מסירת האזהרה ואומת מול אישור המסירה, השיב כי הכתובת המופיעה על גבי אישור המסירה אינה כתובתו הנוכחית, על אף שכתובת זו היא הכתובת המופיעה ברישומי רשם החברות, כפי שעולה משאילתה שצורפה לבקשה לביצוע שטר.
6. בנסיבות האמורות, בנוסף לכך שגם לאחר שנודע למבקשת על ההליכים, לדבריה ביום 15.4.12, הגישה את הבקשה להארכת מועד וכן את ההתנגדות רק ביום 1.1.13, נראה לכאורה כי המבקשת לא הצביעה על קיומו של "טעם מיוחד" על מנת להאריך לה את המועד להגשת ההתנגדות.
7. יחד עם זאת, יש להתייחס לטענות ההגנה ולסיכויים הלכאוריים של ההגנה, על אף שהמבקש לא הציג טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, הרי שאני סבור כי מטעמי זהירות יש להתייחס גם לטענות ההגנה של המבקש לגופן, וזאת על-מנת לערוך איזון ראוי בין זכויות הצדדים (ראו-
רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה [פורסם בנבו] (5.12.2000)), כך, אם יתברר כי למבקשת הגנה אפשרית מפני ביצוע השיק, הרי שיהיה מקום לרפא את הפגם שנפל בהתנהלותה ולהאריך את המועד להגשת ההתנגדות, בכפוף לפסיקת הוצאות.
8. המבקשת העלתה, כאמור, טענת כישלון תמורה מלא כלפי החברה וטענה נוספת לפיה בינה לבין המשיבה לא התקיימו יחסים חוזיים ו/או עסקיים כלשהם.
9. ההלכה הפסוקה לעניין דיון בבקשת התנגדות לביצוע שטר קובעת כי, די לו למבקש להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתו. המבקש אינו נדרש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואינו נדרש להוכיח את גרסתו (ראה-
ע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1)127). בית המשפט אף לא נכנס לבחינת מהימנות גרסתו של המבקש ועליו להניח כי האמור בתצהירו הינו אמת ובכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר (
ע"א 356/85 מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3)
319).
10. נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על-ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. במצב דברים זה, עשויה לעמוד למבקשת הטענה בדבר אי אחיזה כשורה של המשיבה בשיק, אלא שלטענה זו אין מקום להתברר במסגרת הדיון בהתנגדות, שכן במסגרת בקשת רשות להתגונן, השאלה היא אך ורק האם הנתבע הראה הגנה לכאורה שבה יכול היה להתגונן מפני תביעתו של הנפרע. המשיבה מוחזקת אומנם לפי
סעיף 29(ב) לפקודת השטרות כאוחז כשורה, אלא שאם תוכיח המבקשת את טענת ההגנה שלה, ובשלב זה מניחים כי תוכל להוכיח את האמור בתצהיר שהוגש מטעמה, מוטל על המשיבה, האוחזת, להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב (ראה-
ע"א 218/66 חביה ואח'
נ' גליק, פ"ד כ(4) 63, 67).
יוער כי, ייתכן מצב בו גם אם תוכיח המבקשת את הגנתה כלפי המשיבה, תזכה האחרונה בפסק דין לאחר הדיון מכיוון שהיא אוחזת כשורה, ולפיכך נקייה זכותה מכל פגם בזכות הקניין של הקודם (
סעיף 37(2) לפקודת השטרות).
11. לאחר ששמעתי את עדות המבקשת שוכנעתי כי, בפיה סיכויי הגנה לכאוריים מפני התביעה השיטרית. בסאם העיד, בעדות עקבית, באשר לעסקת היסוד נשוא השיק, כי העסקה בינו לבין המשיבה בוטלה וכי היה על המשיבה להשיב לידי המבקשת את השיק שניתן עבור ביצוע העבודות שבוטלו במסגרת העסקה. סחירות השיק למשיבה מחייבת לדון לגופו של עניין בשאלה האם היא אוחזת בו כשורה, בתמורה ובתום לב.
12. אשר על כן, שוכנעתי כי יש באמור לעיל משום הגנה לכאורה המזכה את המבקשת במתן רשות להתגונן.
ההליך יעבור לפסים של סדר דין מהיר, תצהיר המבקשת ישמש ככתב הגנה בתיק והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 כך שיהיה על המשיבה להתאים את תביעתה להליך של סדר-דין מהיר בתוך 30 יום ממועד קבלת העתק החלטה זו.
הוצאות ההליך דנן בסך של 1,000 ש"ח יובאו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.